ישנה עובדה אחת שכל מי שסובלת וכל מי שמטפל באנדומטריוזיס מסכימים עליה – הטיפול וההתמודדות עם אנדומטריוזיס הם אתגר לא פשוט!
כמטפל, אחד הקשיים בהתמודדות עם אנדומטריוזיס הוא היכולת שלה “להחזיר לך” בכל פעם שאתה מנסה “להרביץ” לה. מספיק להביט בנתונים מהמאמר שהתפרסם ב 2017 בעיתון היוקרתי Fertility and Sterility תחת הכותרת “התפתחויות חדשות בטיפול הרפואי באנדומטריוזיס” בכדי להבין עד כמה היא יודעת “להרביץ חזרה”.
● “לאחר טיפול ניתוחי שיעורי החזרה של אנדומטריוזיס מוערכים כ 21.5% לאחר שנתיים ו 40-50% לאחר 5 שנים”
● “מעקב לאורך 7 שנים לאחר הניתוח הראה שהצורך בניתוח חוזר עולה ככל שהזמן מהניתוח הראשון גדל”.
● “בהפסקת הטיפול (הכוונה לטיפולים תרופתיים) חזרה של הסימפטומים הינה הכלל”
● ואולי המשפט שמסכם טוב יותר מהכל “כמעט כל הטיפולים הרפואיים שקיימים היום מכוונים לדיכוי המחלה ולא להבראה”
(ויש לי תמונה בראש של איזה יצור סגול די חמוד).
התחושה הזו שלחה אותי לפני כשלוש שנים למסע המחקר שלי. מחקר שכלל קריאה של חומר ומחקרים מכל זווית שמצאתי על המחלה – מחקרים רפואיים, תזונה, כימייה ועוד.
ככל שלמדתי יותר הבנתי שאני מתמודד עם מחלה שהיא לא רגילה. שיש לה יכולת השרדות גבוהה. שגם טיפול שנותן למשך תקופה תוצאות טובות (ברפואה סינית ומערבית) לאחר תקופה / בסיומו התסמינים והכאב שכל כך מאפינים את האנדומטריוזיס יכולים לחזור ולהופיע בכוחות מחודשים.
אין לי שום טענות כלפי הרפואה המערבית. אני אפילו די מחבב ומכבד אותה. קצב הלימוד והמתודיקה בהם הם משתמשים לא פחות ממרשימים בעיני. אבל גם הרפואה המערבית, בדיוק כמו כל מי שמטפל במחלה הזו נתקל ביכולת הבלתי נגמרת שלה להרים את ראשה “ולהרביץ לך בחזרה”.
אני לרגע לא טוען שמצאתי את תרופת הפלא. לצערי אין כזו. אני כן חושב שיש לי היום דרך אחרת להתבונן על האנדומטריוזיס ולנסות להתמודד איתו. כל מטופלת שתקרא את הפרקים הבאים תקבל מושג טוב יותר עם מה היא מתמודדת וגם תבין את הקו הטיפולי המיוחד שאני מציע ואת ההגיון מאחוריו.