חשיבות התזונה בנשים רזות עם שחלות פוליציסטיות
לא מעט נכתב (גם באתר זה) על חשיבות התזונה בעלת ערך גליקמי נמוך בנשים עם שחלות פוליציסטיות. שאלה שחוזרת לא אחת נוגעת לגבי נשים עם שחלות פוליציסטיות שלא סובלות מעודף משקל- האם גם הן סובלות מתנגודת לאינסולין? האם תזונה עם ערך גליקמי נמוך תורמת גם להן להשגת הריון ולהצלחת הטיפול?
מחקר מעניין שפורסם בשנת 2011 בעיתון הנחשב human reproduction בדק את השפעת המיטפורמין (תרופה המפחיתה תנגודת לאינסולין) לפני ובמהלך טיפולי פריון בנשים שאינן שמנות (מדד BMI<28) הסובלות מאי פריון על רק שחלות פוליציסטיות. קישור למאמר המלא כאן
במהלך המחקר, שנערך בשמונה מרכזים שונים בארבע מדינות (נורבגיה, דנמרק, פינלנד, שוודיה) ונמשך כ 5 שנים טופלו 150 נשים שאובחנו כסובלות משחלות פוליציסטיות, למשך 12 שבועות טרום תחילת טיפולי הפוריות במיטפורמין/ טיפול פלצבו.
הנשים היו לאחר לפחות שנה של ניסיון להרות.
גיל המטופלות היה קטן מ-38 וזה היה להן טיפול ההפריה חוץ גופית הראשון / השני .
מהלך המחקר על תזונה ושחלות פוליציסטיות
המטופלות חולקו בצורה רנדומלית בין הקבוצה שקיבלה טיפול במיטפורמין (74 נשים) לבין טיפול הדמה (76 נשים). לשתי הקבוצות היו נתונים דמוגרפיים ומאפיני מחלה דומים (גיל משקל וכו’).
המיטפורמין ניתן לפחות למשך 12 שבועות לפני תחילת הטיפול. המינון הועלה בהדרגה עד ל 2000מ”ג ליום ובמידה והוביל לתופעות לוואי של אי נוחות ביטנת נעשתה הפחת מינון בהתאם.
הפרוטוקול הטיפולי כלל שימוש ב gonal F המכילה את הורמון ה-FSH במינון התחלתי של 112.5 יחידות. מעקב אחרי מהלך הטיפול נעשה על ידי בדיקות אולטרה-סאונד ומינון התרופה הותאם באופן אישי, על פי התקדמות הטיפול.
כאשר ניצפה זקיק מוביל בגודל גדול מ 17מ”מ ניתן זריקה אוביטרל (מכילה את הורמון ה hCG) בכדי להוביל לתהליך ההבשלה האחרון של הביציות בזקיקים לפני שאיבתם.
תהליך ההפריה נעשה על ידי שימוש ב IVF– הפריה חוץ גופית, או על ידי שימוש ב ICSI– מיקרומניפולציה. בחלק מהמקרים נעשה שימוש בשתי הטכניקות.
תהליך ההחזרה כלל בד”כ החזרת עובר אחד ולעיתים שניים. ההחזרה בוצעה 2-3 ימים לאחר השאיבה.
כל המטופלות קיבלו תרופות התומכות בשלב הלוטאלי (שלאחר הביוץ/שאיבה) למשך כ 14 ימים לאחר ההחזרה ועד לבדיקת ההריון.
תוצאות המחקר על תזונה ושחלות פוליציסטיות
אישה אחת הפסיקה את השתתפותה במחקר מיד לאחר ההרשמה ולכן סה”כ טופלו 149 נשים.
הריונות ספונטאנים (לפני תחילת גרוי השחלה עם הורמוניים)
סה”כ 23- 15 בקבוצת המיטפרומין ו-8 בקבוצת הפלסבו (20.3% לעומת 10.7%)
הריונות קליניים (הריונות שנמשכו עד שבוע 7 ונצפה דופק)
סה”כ 62- 37 בקבוצת המיטפורמין לעומת 25 בקבוצת הפלסבו (50% לעומת 33.3%)
לידת ילד חי
סה”כ 60 לידות. 36 בקבוצת המיטפורמין לעומת 24 בקבוצת הפלסבו (48.6% לעומת 32%).
הפלות
סה”כ 10 כולן מהקבוצה שעברה את טיפולי הפריון (ללא הפלות בקבוצת ההריונות הספונטנים) – 3 בקבוצת המיטפורמין לעומת 7 בקבוצת הפלסבו.
לא נמדדו הבדלים משמעותיים מבחינת כמות הימים ומינון ההורמונים שהוזרקו.
בקבוצת המיטפורמין נרשמה ירידה משמעותית במשקל (נמדד ביום הקבלה לניסוי ועד ליום השאיבה).
סה”כ 53 נשים לא השלימו את המחקר כשהסיבה העיקרית הינה כניסה להריון ספונטאני – 23 נשים.
דיון
המחקר בדק את השפעת מתן המיטפורמין לתקופה של לפחות 12 שבועות לפני ובמהלך טיפול הפריון או עד להריון ספונטאני.
בקבוצה שקיבלה את הטיפול נצפו 50% יותר הריונות קליניים ולידות (כולל את הקבוצה שהרתה באופן ספונטאני) עם מובהקות סטטיסטית. בנוסף נמצאה נטייה ליותר הריונות ספונטאניים, במהלך 12 השבועות לפני תחילת הטיפול בקבוצת המיטפורמין.
החוקרים מציניים כי יתכן שחלק מהשפעתו החיובית של המיטפורמין ניתן ליחס לכך שסייע לירידה במשקל ולא רק להפחתת התנגודת לאינסולין.
הערות אישיות
המעניין במחקר זה הוא מתן התרופה למשך תקופה ארוכה טרום טיפול הפריון. ההתרשמות הקלינית שלנו מוכיחה כי ההשפעה של תזונה בעלת ערך גליקמי נמוך, באה לידי ביטוי משמעותי לאחר תקופה של מספר שבועות כשמספר ההריונות הספונטאניים שנצפו במחקר זה תומכת אף היא בגישה זו.
בנוסף, חשוב להדגיש כי במחקר נעשה שימוש בתרופה המורידה את התנגודת לאינסולין בזמן שבקליניקה ההמלצה היא על תזונה עם ערך גליקמי נמוך. ההתרשמות הקלינית הינה שהתזונה משיגה תוצאות טובות יותר מאשר הטיפול התרופתי.
על חשיבות התזונה בטיפול בשחלות פוליציסטיות ניתן לקרוא במאמר הזה