אנדומטריוזיס 17 – ניפוץ מיתוסים
לא, אתם לא תהיו רעבים!! אתם תרגישו ממש טוב, וגם השינה שלכם תהיה טובה!! והכי מוזר – בבוקר תתעוררו שבעים!!
לאחר הפוסט הקודם, בו הצגתי את הצום ככלי טיפולי, קיבלתי לא מעט פניות, שאלות ותגובות, שבבסיסן טענה בסיסית אחת – ״אתה קצת משוגע״..
הטענה הזו מתבססת על מיתוסים שקשורים בצום שחשוב לי להפריך, לפני שאתחיל לדבר על כל התרומות הבריאותיות שיש לצום לסרוגין, באופן כללי, וספציפית לנשים עם אנדומטריוזיס.
חיכוך מייצר התנגדות (גם בין רעיונות) - ככה זה בטבע וגם בחיים שלנו.
בשנת 1848 ד״ר זמלווייס זכה לכינוי "הטיפש מפשט“, כיוון שהחל לדרוש לחטא את כפות הידיים והמכשירים הרפואיים שהיו בשימוש במהלך הלידה. אף אחד לא רצה להאמין לו ש״קדחת הלידה״, שהרגה כ-10% מהיולדות, נגרמה כתוצאה מחלקיקים (כיום ידוע שמדובר על חיידקים) שהרופאים המיילדים פשוט העבירו מאישה לאישה.
העובדה שאחוז הנשים שנפטרו לאחר הלידה ירד מ-13% ל-0.85% לא הצליחה לשכנע אף אחד, ולאחר שעזב את המחלקה הנוהג הופסק ואחוזי התמותה עלו ל-35%!!!
מסתבר שלפעמים גם עובדות לא משכנעות.
מיתוסים לא נכונים בנוגע לצום
מיתוס #1 – לצום = להרעיב את עצמך
לא נכון! צום = המנעות מרצון מאוכל.
המנעות מרצון!! אנחנו בוחרים לצום, זה לא נכפה עלינו.
אם החלטתם יום אחד שאתם לא רוצים לצום, אתם מרגישים לא טוב, אין לכם כח, חשק או כל סיבה אחרת, אז פשוט תאכלו!!! ותהנו!!!
לא מדובר בדת או בחוק. אין שום עונש כשלא צמים (סתם מרגישים פחות טוב).
מיתוס #2 – במהלך צום הגוף מפרק שרירים
זה אולי המיתוס המפורסם מכולם, והוא פשוט לא נכון!!!
הגוף מפרק שרירים רק במצבים של רעב קיצוני, ורק לאחר שהוא סיים להשתמש כמעט בכל מאגר אנרגיה אחר העומד לרשותו. פירוק שרירים מתרחש כשאחוז השומן יורד מתחת ל-4%, ולצורך המחשה – לרצי מרתון אולימפיים יש 8% שומן (והם ממש רזים).
עוד דרך להבין את האבסורד בטענה הזו, היא פשוט לדמיין מה היה הסיכוי של בני האדם להצליח לשרוד ולצוד, לאחר תקופה של מחסור במזון.
המחקר מלמד אותנו, שבמהלך צום הגוף מפריש כמויות גדולות במיוחד של הורמון גדילה, הורמון שעוזר לשמור על מסת השרירים שלנו. עובדה זו מקבלת ביטוי גם בירידה משמעותית מאוד בקצב פרוק החלבונים בגוף (שרירים בנויים מחלבון), מכ-75 גר' ליום לכ-15-20 גר' ליום.
מיתוס #3 - צום עלול להוביל לנפילות סוכר
מסתבר שגם האבולוציה דאגה ממצב כזה, ולכן הגוף שלנו פיתח מספר מנגנונים שדואגים לשמור על רמת סוכר יציבה, גם במהלך צום. הגוף אוגר סוכר בכבד ומשתמש בו במידה ואין לו יותר סוכר זמין ממזון. במידה וגם מאגר זה התרוקן, הגוף יודע לייצר גלוקוז על ידי שימוש במולקולות שהוא מפרק משומן. כן, כן, שומן לא נועד ליופי, זו פשוט הדרך של הגוף לאגור אנרגיה למצבים בהם היא אינה זמינה ממקור חיצוני.
אנשים שצמים, לא רק שאינם מרגישים חולשה וסחרחורות, אלא מדווחים על צלילות מחשבתית ונינוחות פיזית ומחשבתית.
מיתוס #4 – צום עלול להוביל לחסרים תזונתיים
אין שום חשש לחסרים תזונתיים בצומות קצרים (בוודאי שלא בצום של עד 24 שעות), בטח שלא בעולם המערבי, בו התזונה שופעת מאוד. הצום הארוך ביותר המתועד נמשך 382 ימים (זו לא טעות דפוס, זה המספר האמיתי)!!! במהלך הצום, הוספה של מולטי–ויטמין פשוט מנעה כל מחסור של ויטמינים ומינרלים. לאדם המערבי מאגרי ויטמינים ומינרלים מספיקים לצום, גם ארוך יותר.
כדי להמנע ממחסור בחומצות אמינו וחומצות שומן (שהינן הכרחיות לתפקוד הגוף ומקורם ממזון), בזמן צום הגוף יודע לצמצם מאוד את קצב הפירוק שלהן, ואף לעשות שימוש חוזר בחלק מהן.
גוף האדם סיגל לעצמו לאורך האבולוציה מנגנונים יעילים מאוד להתמודדות עם צום!!
מיתוס #5 – בצום מרגישים רעב
כמו שרשמתי בפוסט הקודם, תחושת הרעב תלויה בשני גורמים: השעות בהן אנחנו רגילים לאכול, ורמות הורמון הרעב (גרלין).
שינוי בהרגלי שעות האכילה יוביל מהר מאוד לשינוי בתבנית הרעב. הצום עצמו גורם לירידה ברמות הגרלין (הגוף שלנו פשוט יודע להסתגל למצבי צום) ולכן, ככל שאנחנו צמים יותר שעות, כך נוצרת תחושת שובע ולא רעב.
מיתוס #6 – אני לא יכול לעשות את זה…
זו התגובה שאני תמיד מקבל (בנוסף למבט עויין) כשאני מציע את הרעיון הזה. זה גם בדיוק מה שאני חשבתי. עד שניסיתי…
הפער בין הרגלי האכילה שהרגילו אותנו לחשוב שהם נכונים וטובים (מבלי באמת להסביר לנו למה) לבין העובדות הוא גדול. חיכוך בין שני דברים (ורעיונות) מייצר התנגדות – ככה זה בטבע וככה זה גם בחיים שלנו. הדרך היחידה לבחון את המיתוס הזה היא להעמיד אותו למבחן המציאות, ולנסות לצום ולא להישאר עם האמונה הראשונית שלנו שאנחנו לא יכולים.
איך מתחילים לתרגל צום לסירוגין, ולמה הוא מתאים לנשים עם אנדומטריוזיס?
הפוסט הבא כבר בדרך…
המידע לפוסט הזה נלקח ברובו מהספר (המצויין) The Complete Guide to Fasting / Jimmy Moore, Dr. Jason Fung
