אנדומטריוזיס 11 – תרגיל מחשבתי

אנדומטריוזיס 11 – תרגיל מחשבתי

הילדים שלי שונאים כשאני עושה איתם את התרגיל הזה, ואני בכל זאת מקפיד לעשות אותו בכל פעם שאפשר. בכל הזדמנות שמשהו משתבש, לא מסתדר, ובעיקר כשנדמה שזה לא באשמתנו, אני מציע להם לשאול את עצמם – מה בכל זאת היינו יכולים לעשות אחרת? האם יש דרך בה היינו יכולים לקחת אחריות גדולה יותר ובכך למנוע מהלא נעים/מתוכנן להתרחש?

הזמן שלוקח לאישה להיות מאובחנת עם אנדומטריוזיס הוא ארוך. ארוך מדי!! 7 שנים ומעלה, וחלק מהמחקרים מראים שאפילו למעלה מ-10! שנים של כאב, תסכול וסבל.

הרבה עבודה מופלאה נעשית בשנים האחרונות על ידי נשים כמו חני איזנשטט כרמי וניצן ברנשטיין, בכדי להעיר את המערכת הרפואית, לעורר מודעות, ולקצר את זמן האבחנה עבור נשים שסובלות ועדיין לא מאובחנות.

בשבועות האחרונים, בעקבות שיחות שהיו לי עם מספר מטופלות, עלתה בי פתאום השאלה:

היכן האשמה שלנו באבחון המאוחר?? איך אנחנו יכולים לקחת אחריות גדולה יותר??

 

ואז פתאום נפלה עלי תובנה.
יש שני סוגי תובנות בחיים. הראשונה, שגורמת לך להרגיש התעלות והתרגשות. השניה, מרגישה כאילו משהו הרביץ לך בראש. זו היתה תובנה מהסוג השני…

 

איך יכול להיות שנערות ונשים גדלות מתוך אמונה שבזמן הווסת צריכים להיות כאבים??!! שזה תקין ונורמלי??!! מנגנון הכאב קיים בגוף כדי להתריע שמשהו לא בסדר!! הוא לא שם בשביל הכיף שלנו. הסיבה שהוא גורם לנו לסבל ולאי נוחות היא בדיוק כדי שלא נתעלם ממנו. הוא לא שם כדי שנבלע עוד כדור ונמשיך כאילו הכל בסדר. לא, הכל לא בסדר אם כואב לך!! בטח שלא כאב משמעותי שמקשה עליך לתפקד.

אסור לך להתעלם!! אל תתני לאף אחד להשתיק אותך או את הכאב שלך, שאף אחד לא יפטור אותך שככה זה ושזה נורמלי, כי זה הכל חוץ מנורמלי.

יותר מדי פעמים שמעתי נשים עם אנדומטריוזיס מספרות, איך במשך מספר שנים הן סבלו מכאבים שהלכו והתגברו, אבל חשבו שזה בסדר, שככה זה אצל כולן. אלו שנים אבודות, שנים ללא אבחנה וללא טיפול, שנים בהן האנדומטריוזיס ממשיך לעשות שמות בגוף ובנפש, ואנחנו במקום להחזיר מלחמה – להבין את הסימנים שצועקים לשמיים לטפל בעצמנו – מתעלמים ומשתיקים. קחי עוד כדור. את מפונקת. ככה זה אצל כולן. זה הרי ידוע שנשים צריכות לדעת לסבול, לא?? זה חלק מהמהות שלכן, לא??

אז זהו, שלא!!! אני חושב שאחד הצעדים שאנחנו צריכים לעשות כדי לקצר את הזמן האבוד הזה, הוא להתחיל לחנך מחדש נערות ונשים!!!

וסת זה לא אירוע טראומתי, זה לא אמור להרגיש כאילו משהו דורס אותך/מרביץ לך. צריך לעקור את התפיסה הזו מהיסוד ולא להשאיר לה זכר.

אחריות זה לא דבר שיכול להינתן לנו, אחריות זה משהו שאנחנו לוקחים. הדברים כאן נאמרים רק כדי להגדיל את מעגל האחריות שלנו, המטפלים (שרואים עצמנו גם כאחראים לחינוך והכוונה לבריאות), ושלכן הנשים. אחריות שמטרתה לנסות אולי לקצר את הסבל המיותר של הנשים הלא מאובחנות. אין כאן האשמה, אלא רק עידוד להשמיע קול.

תקשיבי לגוף שלך, הוא מדבר אליך. תקשיבי טוב, ואחרי שהקשבת ושמעת אותו, אל תתני לאף אחד אחר להשתיק את הקול הזה.

 

 

מוזמנים להרשם לניוזלטר ולקבל עדכון בכל פעם שפוסט חדש עולה!

השאירו תגובה

Call Now Button