אנדומטריוזיס 9 – תהליך האבחון – חלק שני
“ואם אני לא רוצה לעבור תהליך ניתוחי? האם אפשר לאבחן מבלי לבצע לפרוסקופיה??”
בפוסט הקודם דיברנו על “בדיקת הזהב” – לפרוסקופיה, הבדיקה היחידה שמובילה לאיבחון חד משמעי.
הפעם אני רוצה לדבר על הבדיקות האחרות בעזרתן את והרופא יכולים להגיע לאבחנה, לפעמים גם מבלי לבצע לפרוסקופיה.
הבדיקה הראשונה - בואי נדבר על זה…
כל אבחון טוב מתחיל קודם כל בתשאול של המטופלת:
- מעבר על ההיסטוריה הגינקולוגית והמשפחתית שלך (למשל, האם יש במשפחה מקרים מאובחנים, או היסטוריה של כאבי מחזור קשים).
- אופי הכאבים, הזמן שבו הם מופיעים בזמן המחזור החודשי (לפני הווסת, במהלך הווסת, מיד לאחר הביוץ, החמרה של הכאבים לאורך השנים).
- אופי הדימום בזמן הווסת (האם יש ימים מרובים של הכתמות לפני תחילת הווסת)
- גיל הווסת הראשונה
- זמן בין ווסת לווסת
ועוד…
אלו נתונים שעוזרים לרופא לבסס או לשלול את החשדות שלו, והם תמיד יהיו השלב הראשון של האבחון.
בדיקות נוספות לאבחון אנדומטריוזיס:
לאחר שעלה החשד, ישנם שלושה מסלולים של בדיקות בהם ניתן להתקדם:
1. בדיקות פיזיות
2. בדיקות הדמיה – אולטרה סאונד, MRI, CT
3. בדיקת דם
בדיקה פיזית-
הרופא ינסה להעריך את גודל הרחם והאם הוא “מקובע” או שישנה תנועה חופשית שלו. תחושה שהרחם מקובע, יכולה להעיד על כך שישנם נגעים שמובילים להידבקויות שמקבעות את הרחם.
במטופלות שמדווחות על מעורבות של מערכת העיכול, תתבצע לעיתים גם בדיקה רקטאלית. בדיקה זו מאפשרת לרופא למשש את המחיצה שנמצאת בין הרחם לרקטום, וגם את הרצועות שמחזיקות את הרחם במקומו – שני אזורים שבהם יתכנו נגעים שניתנים למישוש.
בדיקת אולטרה סאונד-
מכשירי האולטרה סאונד, כמו הרבה מכשירים טכנולוגיים אחרים, עברו שיפור אדיר בשנים האחרונות. למכשירים המתקדמים והחדשים ישנה יכולת לספק תמונה מצויינת, ולאפשר אבחון ברמת דיוק גבוהה- של נגעים בשחלה ובחלל האגן.
חלק מהרופאים שמטפלים באנדומטריוזיס, מצויידים במכשירים מתקדמים והם בעלי רמת מיומנות גבוהה.
בדיקת CT ובדיקת MRI-
CT – בדיקה שמשתמשת בקרני רנטגן.
MRI – בדיקה שמשתמשת בתהודה מגנטית ובגלי רדיו.
בדיקות אלו יעילות בעיקר בכדי לבצע הערכה לגבי נגעים שקשים לאבחון על ידי בדיקת האולטרה סאונד (נגעים במערכת העיכול והשתן). הן מסייעות גם להעריך מצב של אדנומיוזיס (מצב דומה לאנדומטריוזיס, בו הנגעים נמצאים בתוך שריר הרחם עצמו – הסבר בוויקיפדיה).
ההחלטה האם יש צורך בבדיקות אלו תתקבל על ידי הרופא, בהתאם לממצאים שהתגלו וההתאמה שלהם לתלונות שהמטופלת מספרת.
בדיקת דם לרמות CA-125-
CA-125 הינו סמן בדם, שבא לידי ביטוי ברמות חריגות במספר מצבים: אנדומטריוזיס, דלקת באגן, סרטן שחלות ועוד.
כיוון שמדובר בסמן שאינו יחודי רק למצבים של אנדומטריוזיס הוא אינו נחשב לאמין ככלי אבחוני.
אז מתי כן משתמשים בו?
הנסיון שלי מראה, שרופאים מפנים לבדיקה הזו במקרים שהתלונה של המטופלת והממצאים שהם רואים אינם חד משמעיים, והם מתלבטים האם יש צורך בהמשך בירור. לפעמים בדיקה לא תקינה תיתן להם את “האקדח המעשן” ובעקבותיה הם יפנו להמשך בירור.
בנוסף, ראיתי לעתים שרופאים הפנו לבדיקה זו מטופלות שהתנגדו בכל תוקף לביצוע בדיקות פולשניות, והרופא חיפש עוד כלי לאשש את האבחנה שלו.
חלק מהרופאים משתמשים בבדיקה זו אצל מטופלות שבחרו לקחת “טיפול שמרני”, כדי לעקוב אחר התפשטות/נסיגת המחלה.
ככל שרמות ה-CA-125 נשארות ברמה נמוכה וקבועה, הדבר יעיד שהמחלה כנראה לא מתקדמת.
