אנדומטריוזיס 15 – סיפור ישן, מבט חדש
על שתי ארוחות ואנדומטריוזיס אחד – חלק ראשון
אנדומטריוזיס היא מחלה מורכבת ונכון לרגע כתיבת פוסט זה, ועל אף כמות המחקרים העצומה שמתפרסמת כל חודש, אנחנו עדיין רחוקים מאוד מלהבין אותה.
- למה אנחנו יודעים כל כך הרבה ועדיין מבינים כל כך מעט?
- יכול להיות שאנחנו שואלים את השאלות הלא נכונות ולכן מגיעים לתשובות לא מספיק מדויקות?
- אולי אנחנו מחפשים את הפתרון במקום הלא נכון?
הפוסטים הבאים ינסו לענות בדיוק על השאלות האלו, אבל כרגיל, תמיד חשוב להתחיל מההתחלה…
מה אנחנו יודעים?
בפוסטים קודמים רשמתי בפרוט על התכונות המאפיינות, והנה עיקרי הדברים. לאנדומטריוזיס ישנם 4 מאפיינים:
1. מוגדרת על ידי קיומם של תאים דמויי רירית הרחם מחוץ לרחם.
2. בהעדר טיפול הנגעים ימשיכו להתפשט ולגדול.
3. זו מחלה דלקתית שתלויה בהורמון האסטרוגן.
איך עוד אפשר להסתכל על אנדומטריוזיס?
אנדומטריוזיס היא מחלה של גדילת יתר. שתי התכונות הראשונות, שמעידות על היכולת של תאי האנדומטריוזיס להתקיים ולשגשג מחוץ לרחם, הן ביטוי של יכולת גדילה מוגזמת.
באנדומטריוזיס הגוף חסר את היכולת לווסת ולתזמן את פעולת ההורמונים והדלקת. שתי התכונות הנוספות מתייחסות לחוסר איזון בפעולת ההורמונים והתהליך הדלקתי (לקריאה על ההורמונים השונים לחצו כאן >> ).
אם נבחן את התפקוד של שני ההורמונים הללו אצל נשים עם אנדומטריוזיס ניתן לראות ש:
♦ אסטרוגן בפעילות יתר, כיוון שהוא מיוצר לא רק בשחלה אלא גם בנגעים עצמם. האסטרוגן מעודד את התהליך הדלקתי.
♦ פרוגסטרון בפעילות חסר, כיוון שכמות הקולטנים שלו נמוכה (הוא מיוצר ברמה טובה, פשוט אין לו איך לפעול). פרוגסטרון הוא הורמון עם פעילות אנטי דלקתית.
♦ התהליך הדלקתי, במקום להיות תהליך קצר, ממוקד והרסני כלפי הנגעים, הופך לדלקת כרונית שמסייעת לנגעים לשרוד מחוץ לרחם.
נסיון להגדיר מחדש את המאפיינים של אנדומטריוזיס
אם ננסה לסכם בפשטות את שתי נקודות המבט החדשות, ניתן לומר שאנדומטריוזיס מתאפיינת ב:
- גדילת יתר
- העדר ויסות ותזמון מדויקיים של פעילות דלקתית והורמונלית.
האם יכול להיות שישנם דברים שיכולים לעזור לגוף להילחם בתהליכים של גדילת יתר? כיצד ניתן לדייק ולווסת טוב יותר את הפעילות הדלקתית וההורמונלית?
ואיך כל זה קשור לאכילה של רק שתי ארוחות ביום?
הפוסט הבא כבר בדרך…
