ראשי » אנדומטריוזיס » אנדומטריוזיס 3- גם למחלות יש אופי
זוכרים את “המפלצת” (הכינוי שלי לאנדו’) מהפוסט הראשון בסדרת האנדומטריוזיס?
אז כמו לכל מפלצת יש לה גם אופי והפעם אני רוצה להתחיל לדבר קצת עליו.
בעיני טיפול זה קצת כמו חינוך של ילדים – החינוך חייב להיות מותאם לאופי הילד. כך גם הטיפול באנדומטריוזיס – חייב להתאים לאופי של המחלה ולכן כל כך חשוב להבין אותו.
אסטרוגן גורם לנגעי האנדומטריוזיס לגדול גם כן. אסטרוגן הוא כמו אוכל עבור הנגעים!!
בפוסט קודם הסברתי שנגעי האנדומטריוזיס מאוד דומים לתאי רירית הרחם, ובדיוק כמו רירית הרחם גם הם גדלים כאשר הם נחשפים לאסטרוגן. ככל שהם נחשפים ליותר אסטרוגן ככה הם גדלים יותר.
אחד הדברים שמייחד את תאי האנדומטריוזיס (להבדיל מתאי רירית רחם תקינים), היא היכולת שלהם לייצר אסטרוגן בעצמם (“מבשלים לעצמם אוכל”).
במידה ואנחנו נמנע מהם אסטרוגן, אנחנו “נרעיב” אותם והם יצטמקו. ואכן, ישנם לא מעט טיפולים תרופתיים לאנדומטריוזיס שמתבססים על מניעת יצור האסטרוגן.
על הטיפולים השונים שמציעה הרפואה המערבית אני מבטיח לרשום בהמשך פוסט נפרד, כרגע מה שחשוב לי לציין הוא שמניעת אסטרוגן לאורך זמן אכן מובילה להצטמקות הנגעים והיא טיפול מקובל ברפואה המערבית, אך היא כמובן אינה נטולת תופעות לוואי.
המשמעות של הביטוי הרפואי “מניעת אסטרוגן” הוא הפסקת המחזור החודשי של האישה. בעיני זה לא עניין של מה בכך, אך לפעמים הוא הכרחי ואין לפסול אותו. חשוב לזכור שזה אינו טיפול מרפא! כלומר, שמהרגע שאישה תפסיק את הטיפול (עקב רצון להרות לדוגמא), יש לצפות לחזרה של המחלה והסימנים שמאפיינים אותה.
התהליך הדלקתי שמתרחש באנדומטריוזיס הוא לקוי (וזה קשור גם לתפקוד לא תקין של מערכת החיסון), והוא הופך לתהליך שתומך בנגעים, בדיוק הפוך ממה שאנחנו רוצים. לכן כל כך חשוב לנו לנסות ולהשתלט על “גובה הלהבות” של הדלקת.
לפרק הבא – על תנגודת לפרוגסטרון באנדומטריוזיס והקשר לאסטרוגן ולדלקת
מעונינים לקבל עידכון כשהפוסט הבא מתפרסם? – הרשמו לקבלת הניוזלטר!